היינו ביחד בשני ארגונים שמתעסקים ברעיון הקומונלי וקהילות – שולחן קהילות הייעוד והאגודה הבינלאומית לחקר הקהילות. אין ספק שפעילותו של מיכאל בזירות האלו במשך
עשרות שנים נטפס אצלו כשליחות. שליחות לחיים קומונלים, שליחות מהתנועה הקיבוצית, שליחות מישראל.
אני ניהלתי ועדכנתי את האתר אינטרנט של מיכאל, מאמרים על גבי מאמרים על טפיסתו על מגוון רחב של נושאים שאצלו מחווה אידולוגיה הוליסטית לגמרי – יהודות רפורמית,
ציונות, אקולוגיה, קיבוץ, דמוקרטיה ושלום עם שכנינו.
גם הכתיבה, וגם האיסוף ושמירה של החומרים שלו ביד טבנקין, חיזק אותי ונתן לי השראה לעשות אותו הדבר.
עוד ממשק בנינו היה סביב ענייני הבונים דרור. מיכאל השקיע כוחות עצומות בשנים האחרונות לטובת תנועת הנוער שהוא עזב לפני 60 שנה. כשאנשים 50 שנים יותר
צעירים ממנו הפסיקו להמין שהמאבק יצליח, ושהיו להם הרבה יותר מה להפסיד באופן אישי בוויתור הזה, מיכאל המשיך לאודד התמדה למתרה והמשך המאבק לפי הערכים
של כוח הנוער, תנועת נוער עצמעית הגשימה לקיבוצים העירוניים, למרות שהקיבוץ הכפרי, והמדברי, היה כל כך חשוב לו.
ואז הקיבוץ. כבין אדם שהבין טוב טוב שהקיבוץ לא הקיבוץ האידילי יותר, כשרוב מי שסביבו וויתר על הקיבוץ השיטופי המשימתי הציוני, הוא המשיך לאבק בלי גבולות על
פניו הקיבוץ במאה ה21. אני לא מבין אך היאוש שחווי כל כך הרבה קיבוצניקים בתהליכי הפרטה ופירוק לא נקב אותו בשום צורה, והאימון המוחלט בבני אדם ובשיתוף לא נתן לא
להפסיק לאבק על דמותו הקיבוץ כשכל הסימונים בסביבו הובילו לזה שהצלחה במאבק היא בילתי אפשרית.
אני העורך של עתון הבונים דרור, עיתון אינטרנטי שאני מוצאי מדי חודש. למיכאל היה לו תור קבוע באיתון. בין כל העדכונים מהמחנות קיץ סביב העולם והפעילות בתנועת הנוער, היה תור של מיכאל בין 80 פלוס, שדיבר על ציונות, אקולוגיה, יהדות, קיבוץ ושלום. היה כל כך חשוב לו לחנך את הדורות הבאות על הרעיונות האלו, כמו שהוא עשה כל חיו.
אפילו אחרי 25 שנה בארץ, העברית שלי רחוק מאיפה שאני רוצה שזה יהיה. אבל בכל השנים האלו, אני מקפיד על דבר אחד – לדובר רק בעברית עם אנשים שזה השפת אם שלהם – לא משנה אם הם מדברים איתי באנגלית, אני תמיד עונה בעברית. כשאני מדברי עם אנשים עם אנגלית כשפת אם, אני מדבר איתם באנגלית – יותר קל לי. חוץ מי עם מיכאל. תמיד דיברנו בעברית – אף פעם לא דיברנו על זה – לא שאלתו אותו למה.
אולי זה בגלל שכבר אחרי 60+ שנים בארץ זה היה באמת יותר קל לו. אבל אולי זה היה עוד דרך שלו להוחייך את הציונות, בעדן שזה הפך להיות מילה גסה.
מיכאל נתגעגע אלך, אבל נמשך לאבק לעולם טוב יותר. אני לא יכול להבטיח שאמשך במאבק עם כל הכוח עד קמעט גיל 90, אבל תדע שסללת דרך שהרבה אנשים ממשיכים
אחריך.
יהי זכרו ברוך